אמל סגייר לסחר והשקעות בע"מ נ' אביטן ואח'

החלטה

המבקשת הגישה ביום 7.4.13 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט נ' ג'השאן) מיום 7.3.13 (להלן: "פסק הדין"), אשר קיבל את תביעת המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") וקבע כי הוא הבעלים של רכב מסוג הונדה אקורד מ.ר 62-552-61 (להלן: "הרכב"), והוא זכאי להחזיק בו.

כמו כן, נקבע במסגרת פסק הדין כי אלבר שירותי מימונית בע"מ (להלן: "אלבר") תסיר את הערת השעבוד הרשומה על הרכב, כי יש להעביר את הרישום ברכב במשרד הרישוי על שם המשיב וכי על המבקשת להעביר את החזקה ברכב לידי המשיב תוך 14 יום.

בד בבד עם הערעור ,הגישה המבקשת את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין המונחת עתה בפניי וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידה.

יצוין, כי בקשה דומה הוגשה בבית משפט קמא וביום 22.4.13 ניתנה החלטה לפיה התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי כך שהמשיב יהיה זכאי לקבל חזקה ברכב ולהשתמש בו, אך מאידך הרישום ברכב יישאר על שם אלבר עד להכרעה בערעור. כמו כן, עיכוב הביצוע החלקי הותנה בהפקדת סך של 10,000 ₪ ע"י המבקשת בקופת בית המשפט.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי אין הצדקה למסירת הרכב לידי המשיב מאחר והרכב נמצא בחזקת המבקשת מאז שנת 2010 וכי יש להשאיר את הרכב בחזקתה, במיוחד לאור העובדה כי דיון בערעור נקבע לחודש הבא.

עוד טוענת המבקשת כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו טעויות רבות ועל כן סיכויי הערעור מצוינים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם הרכב ימסר למשיב אין ודאות כי יחזיר את הרכב, ככל שהערעור יתקבל ועל כן יש לשמר את המצב הקיים ולהותיר את הרכב בחזקתה.

עיינתי בבקשה ואני קובעת כי היא אינה מצריכה תגובה.

הפן הנורמטיבי:

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).

בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).

שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167).

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות;

הערעור שהוגש על ידי המבקשת נסוב בעיקרו על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא והתרשמותו מהעדים שהובאו בפניו, בהן אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב, ובכך יש כדי להשליך על סיכויי הערעור. יחד עם זאת, אין לומר כי סיכויי הערעור אפסיים כשעל המדוכה שאלה משפטית שעניינה החלת תנאי "תקנת השוק" על עובדות המקרה.

מעבר לאמור אציין כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו פסק דין מפורט ומנומק, המבאר את הסיבות לקבלת תביעת המשיב, אשר עמד בתנאי "תקנת השוק", כקביעת בית משפט קמא, ובאלה הנסיבות, סבורני כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

על כך יש להוסיף, כי גם לאחר שבחנתי את מאזן הנוחות דומני כי אין להיעתר לבקשה, בנסיבות בהן טענות המבקשת כי המשיב לא יחזיר לידיה את הרכב, ככל שהערעור יתקבל, נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס וללא כל פירוט של ממש.

הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות בהן בית משפט קמא בהחלטתו מיום 22.4.13 ערך איזון ראוי ומידתי של זכויות הצדדים בבקשה שהוגשה בפניו לעיכוב ביצוע פסק הדין, בקובעו כי הרכב יועבר לחזקת המשיב אך הרישום יישאר על שם אלבר עד להחלטה בערעור, כנגד הפקדת סך של 10,000 ₪ ע"י המבקשת.